רק העניין היה שאף אחד לא ידע על משנהו.

הם נולדו במקומות שונים להורים שונים ועברו חוויות שונות,

אך מאז ומעולם הם היו ויהיו שניים.

עכשיו רק נותרה השאלה:

"האם הם יאפשרו להזדמנות להכיר ביניהם אחת ולתמיד?"

הם היו שניים.

איך הוא יכול לשכוח?

או שפשוט הגיע הזמן שיתמודד עם העובדה כי לעולם לא יוכל לשכוח.

אולי אין צורך למחוק את העבר כדי להמשיך אל העתיד…

ואולי אף לקבל כי העבר הוא חלק בלתי נפרד ממה שבונה את העתיד…

הם תמיד יישארו שניים.

- חנות תכשיטים : מוכר פונה ללקוח –

אדוני, למה שלא תיקח קופסא סטנדרטית, שלא נאמר מושקעת יותר ?

אני יכול להמליץ לך על מבחר קופסאות קטיפה… לדוגמא הכחולה או השחורה, שתיהן מתאימות לטבעת היוקרתית שקנית. לאחר מספר רגעים כאשר המוכר שם לב כי דבריו מתקבלים כדברי סרק אל חלל האוויר והלקוח מולו אינו מראה שום סימן קלוש של מושפעות מדבריו, שבר המוכר את השקט בניסיון נוסף אך בטקטיקה שונה. סלח לי על העקשנות אבל אני לא מבין אנשים כמוך. אתה משקיע כל-כך הרבה בטבעת, הכי יפה, הכי מושקעת, בין היקרות שיש לי להציע, בעלת הגימור והליטוש הטובים ביותר, אך אתה מזלזל בקופסא שלה. אפילו הייתי אומר יותר ממזלזל, אתה קונה קופסא שבכלל לא מתאימה לטבעות. כזו שגורמת לסדרה הזולה ביותר להראות יוקרתית.

(אומר לעצמו בלבו) : טוב יש כאלה שפשוט אין להם טעם.

בטח איזה איש מחשבים, שבשבילו אם זה לא פונקציונאלי אז אין בזה שימוש ואין סיבה להשקיע בזה. אדם שלא ירגיש בחסרונה של אסטטיקה, יופי או בחשיבות הצגת הדברים אלא רק בדברים עצמם. אני מרחם על אנשים כאלה, שרובם לא יכולים להנות מאומנות, מוסיקה, "סתם" נוף או בקיצור מפשטות החיים.

תרשה לי לומר לך את דעתי. אני חושב שאם כבר עושים דבר, יש לעשותו עד הסוף, על הפן הטוב ביותר. בוא נהיה כנים, כמה פעמים אתה עוד תקנה טבעת כזו? בייננו, לא הרבה, אז אם כבר להשקיע אז בקלסה. (עוברות מספר שניות). לפי הבעת הפנים שלך אני רואה שלא שכנעתי אותך.

אתה יודע מה? אתה לקוח קשה. זה די מנוגד לנהלים ואני בדרך כלל לא עושה את זה, אבל קשה לי לראות שילוב כזה לא מתאים של טבעת יפיפייה עם קופסא אפורה פשוטה. זה פשוט אבל לטבעת, זה מוריד מערכה. בתור מוכר טבעות ממש כואב לי לראות את זה, ולכן אתן לך קופסא, בין היפות שיש לי, כדי שלא תבייש את הטבעת שקנית. על חשבון הבית.

לא תודה?! למה לא? אתה מאד מוזר.

אם לא הייתי יודע איזו טבעת קנית וכמה היא עלתה, הייתי חושב שאתה קמצן מסכן, שמתקשה להיפרד מהכסף שלו. (מעלה גבה ועושה פרצוף של "טוב נו"). אתה לא מרבה במילים, אה?

כן, אני יודע שאני, דווקא, מדבר מעל הממוצע, אבל אתה יודע, זה חלק מהמקצוע. אם לא הייתי דברן כזה גדול לא הייתי מצליח בתחום הזה ולא הייתי מוכר כלום.

אתה יודע מה, במחשבה שנייה, אולי אתה לא דברן גדול אבל אתה "מדבר" המון, דרך העיניים. כן, כן, העיניים שלך מדברות בשבילך. לא שמים לב לזה בהתחלה אבל עכשיו אני ממש רואה את זה. אם תרשה לי לומר לך דבר מה בלי שתיעלב? (לא מחכה לאישור), אני אתוודה בפניך, השתיקה הזו שלך עושה רושם ראשוני של אדם חסר הבנה, אולי אפילו ניתן לומר טיפש. כזה שלא יודע מה הוא רוצה ושאפשר לנצל אותו, בקיצור תמים. אבל הנחישות הזו שלך, כן הנחישות, היא שלא הסתדרה לי עם הדימוי הזה. הנחישות שלך מורה לי על חשיבה מקדימה לבחירתך המוזרה.

אולי זה ישמע לך מוזר אבל אני חש בתהליך של שינוי, מאז שנכנסת וקנית את הקופסא ועד לרגע זה. שינוי בתפיסה. אני מודע לכך שלא עברה יותר ממחצית השעה, והדבר בטח נשמע אבסורד אבל זה פשוט כך. אפילו יותר מזאת, אני יכול לומר לך כי השינוי לא נעשה בך. אני די בטוח כי קו החשיבה שלך היה ונשאר אותו דבר מהרגע שבו נכנסת לחנות ואולי אף לפני כן. השינוי נעשה בתדמית שלך אצלי. משהו בך, בהתנהגות, בנחישות, בביטחון גורם לי "לראות" אותך יותר ברור, ביותר צבעים, ברזולוציה חדה יותר. כאילו, אזורים שלמים שהיו מטושטשים התבהרו והתגלו שם פרטים חדשים בך, שלא היה סיכוי שהייתי רואה אותם קודם, לא משנה כמה הייתי מנסה, משום שרק כאשר חל בי שינוי תפיסתי, הבנתי שאזורים אלו מטושטשים בכלל.

מתחילה להיווצר בי התחושה כי לא רק שבחירתך, בקופסא אפורה פשוטה, לא נעשתה מתוך זלזול בחשיבות הקופסא העוטפת את הטבעת, אלא להיפך הוא הנכון. אתה מכנה חשיבות מרובה לקופסא אולי אף מעל לממוצע ולכן בחרת בקופסא זו, בקפדנות ובמטרה נחושה לחשיבות הקופסא לא פחות מהטבעת עצמה.

לפי המבטים שלך אני מבין שאני בכיוון. אני מתחיל לאהוב את הקטע הזה שאתה מדבר בעיקר עם העיניים. טוב, יש לי בעיה. אני מבין שבחירת הקופסא הייתה מכוונת אבל אני לא מצליח להבין למה. רגע (מתחיל משפט בתאוצה), אל תעזור לי. אני מרגיש שתהליך השינוי שחל אצלי הוא טהור ומובן יותר כשהוא קורה בתוכי ללא התערבות חיצונית.

(מדבר לעצמו בקול רם) למה שמישהו ירצה לקנות קופסא כ"כ לא מושכת…

אולי מישהו שלא רוצה למשוך…

אבל אם מישהו לא היה רוצה למשוך אז למה לקנות טבעת כזו יפה ויקרה? (לאחר חצי דקה של שקט) אולי למנוע משיכה של אנשים מסוימים… (חצי חיוך על פניו של הקונה)

אה, חצי חיוך, אני מתקדם, נכון?

בוא נראה… רובנו מכירים בחשיבותה של הקופסא, חלקנו לא מסכימים איתה אומנם. יש כאלה שטוענים כי מכנים לה חשיבות רבה מידי ויש כאלה דווקא שחושבים שיש להכנות לה חשיבות רבה יותר, אך כולנו מכירים בחשיבותה. התעלמות מהקופסא תהיה כמו בריחה מהמציאות. מטפורה יותר מתאימה אולי תהיה אדם שחי לפי קודי התנהגות אשר שונים לאלו של החברה בה הוא חי. אפילו אם קודי התנהגות שלו היו "נכונים" יותר, אין הם היו תורמים מכיוון שלא היו מובנים ללא הסבר מוקדם.

טוב, אז הסכמנו שלקופסא הקטנה יש חשיבות, למרות שהיא משחקת תפקיד מאוד קצר יחסית. (מפנה מבטו לפניו של הלקוח בכדי לקבל אישור).

דלת החנות נפתחת ומתוכה מציץ ראש.

סליחה אדוני, החנות חשוכה ורציתי לדעת אם אתה פתוח?

לא, (עונה המוכר) תבוא מחר.

אבל על הדלת רשום "פתוח"…

אני מצטער, אני נאלץ לסגור מוקדם, תבוא מחר.

מצטער על ההפרעה, אולי באמת כדאי שאני אהפוך את שלט הכניסה ל"סגור".

(תוך כדי מעשה), אין ספק שהקופסא היא בעלת הרושם הראשוני, ולפעמים אף גונבת את ההצגה.

מה שאני מנסה לומר, שאולי יופי הקופסא שופך צל על יופייה של הטבעת ומקטין את חשיבותה. אנו יכולים להביא למצב, שלא בכוונה, שבו הבחורה הפוטנציאלית תסונוור מיופייה של הקופסא עד שלא תשים לב האם הטבעת מוצאת חן בעיניה או לא. אין לשכוח כי הטבעת היא זו שתלווה את אותה בחורה עד לשארית ימיה (בתקווה). ולכן, אם אני מתחיל להבין אותך, אתה רוצה למנוע שיום אחד אותה בחורה "תתעורר" ותסתכל על אותה טבעת ולא תבין מה היא מצא בה. עד שהיא תיזכר בקופסא ש"קנתה" אותה. אותה קופסא שהיום זרוקה לה שם בחירייה. וכיום היא תקועה עם טבעת שהיא לא אוהבת לא מעריכה ולא רוצה.

אתה רואה, אני לא צריך שתדבר, ההנהון הזה מאשר לי כי אני בדרך הנכונה.

אני מקווה שאתה מוכן לסיכום חוות דעתי. (נשימה עמוקה) לפי דעתי אתה מנסה להעלים כל הסח דעת מהעיקר, שזו הטבעת. בכדי שכאשר תמצאה מישהי שלפי דעתך מתאימה לך ותרצה לחשוף בפנייה את הטבעת, היא תהיה צלולה ותגובתה תהיה טהורה ואמיתית. הסבירות לטעות בהחלטתה תהיה נמוכה.

דפיקה בדלת. חכה רגע זו אשתי לעתיד.

(הולך ופותח את דלת החנות בריצה קלה).

למה סגרת ת'חנות באמצע היום, קרה משהו?

את לא תאמיני מה קרה…

למה אתה עומד כאן בחושך?

אז זהו שאני מנסה להסביר לך, הגיע לכאן הבחור הנחמד הזה … (מצביע על חלל ריק במרכז החנות)

על איזה בחור אתה מדבר? איפה הוא?! על מי אתה מצביע?

זה שהיה פה לפני שנייה! נו, הוא שהיה פה כשפתחתי לך את דלת החנות!

אני לא יודעת על מה אתה מדבר. לפני שדפקתי בדלת, הסתכלתי דרך השמשה וראיתי אותך עומד לבדך באמצע החנות. תגיד, הכול בסדר?

(לאחר מספר שניות של שקט)

אני כבר לא יודע. רק תגידי לי דבר אחד ובכנות,

אהבת את הטבעת שקניתי לך?

. . .

לא תמיד הייתי כך. לא תמיד שנאתי אותם. בילדותי אפילו הערצתי את האבירים ואף רציתי להיות כמותם, אך מאז עבר עלי הרבה. אפשר לתמצת את "חוסר אהבתי" לאבירים במלה אחת – "לנה".

לנה הייתה מאור עיניי, אהבתי הראשונה. פניה המחייכות ועיניה הקורנות ברגעיי שמחה ואושר היו קופצים למרכז זיכרוני עד שכמעט יכולתי לחוש בהן. הייתי משחזר את פנייה התמימות בצורה תת מודעת, כשהייתי הכי פחות מצפה להן. אך ברוב הפעמים הללו, זיכרונות אלו הסתיימו בזיכרונות רעים וזעם רב, שהיה חבוי עמוק בתוכי והפך עם הזמן לחלק ממני. ואז שוב היה צף בי הצורך להיכנס לקטטה עם אחד האבירים ב"מפגש".

" מוריץ", לפתע נישמע קול עמוק, "אתה שוב ניראה כאילו אתה מחפש צרות. רואים עלייך. יש לך את המבט המופרע הזה בעניים" .

" אל דאגה, אלפרד, אני מבטיח לך שלא יהיו בעיות. ואם כן, אז הם יהיו מחוץ לבית הקפה שלך. הבטחה שלי זו הבטחה ".

" מוריץ, אולי תשתה עוד כוסית בירה, שתרגיע אותך. אני מזמין, על חשבון הבית. תשתה תירגע, ואולי אפילו תגיע שלם לביתך היום, מי יודע. תישמע לי, עצה של חבר ".

" טוב אלפרד, אבל רק הפעם, כי אני באמת דיי עייף ".

כעבור שעתיים –

" ג'זמין הגעתי הביתה ".

" חלוץ נעלייך, מוריץ, ובוא ישר לשלחן, ארוחת הערב מוכנה. הכנתי לך את המאכל האהוב עליך, מרק אספרגוס עם תירס קלוי ".

מוריץ מתקרב לשולחן, יושב ומתחיל ללגום מהמרק החם מבלי להוציא הגה.

"מוריץ, אני צריכה לדבר אתך על משהו חשוב אחרי שתסיים את המרק ".

" ג'זמין, אם את רוצה לדבר , דברי עכשיו, כי אחרי המרק אני מתכוון ללכת לישון! ".

" טוב מוריץ, רציתי לדבר אתך עלינו…. ".

" לא שוב. לא נימאס לך מהשיחה המבוזבזת הזו. היא אינה מובילה לכלום ".

" נכון מוריץ, אתה צודק ". (פניו של מוריץ מתעוותות להבעת תמוהה בשל העובדה, שזו הייתה הפעם הראשונה שג'זמין הצדיקה אותו) " בדיוק כמו הקשר שלנו. איך אתה יכול לראות את הקשר שלנו במצב דינאמי והתפתחותי, אם אתה תקוע בעבר".

"מה אתה חושב, שאיני רואה כיצד ראשך מוצף במחשבות על הננה שלך ".

" קוראים לה לנה! והיא בטח לא הסיבה לחוסר ההתפתחות בקשר שלנו! לה ולי אין שום סיכוי להיות ביחד, מאז שאביה החליט שהיא יכולה להינשא אך ורק לאביר. וכפי שאת כבר יודעת, אני לעולם לא אוכל להיות אביר, בשל העובדה שאיני ממעמד האצולה ".

" מוריץ, זה בכלל לא משנה. היא בראש מחשבותיך והיא תמיד תהיה. כי אתה עדיין אוהב אותה. אני או כל אחת אחרת לעולם לא נוכל למלא את לבך, כי הוא כבר תפוס ".

בשלב זה ג'זמין ואני הגענו להבנה כי הקשר הזה לא יכול להמשיך. אני הייתי קצת עצוב יותר מג'זמין, משום שהבנתי דבר נוסף, והוא שאני לעולם לא אוכל למצוא מישהי וכי גורלי הוכתב לי להישאר בודד.

יום למחרת ארזתי את חפציי, נשקתי את ג'זמין לשלום, והייתי בדרכי ל"מפגש".

לא היה בי ספק שג'זמין צדקה, למרות שלא רציתי להודות בכך. לבי היה תפוס ברגשות עזים ללנה. לא יכולתי להעניק אהבה לאף אחת אחרת עד שאסגור את הסיפור אתה.

פתחתי את דלת בית הקפה וניגשתי ישר לדלפק. אלפרד, שהבחין בכניסתי, הכין לי את כוס הקלואה והניחה על השולחן.

" מה שלומנו היום, מוריץ? אתה ניראה רגוע מאתמול שלשום ".

" רגוע, כן. אך מצבי הנפשי לא מוגדר. אני מרגיש כי רגליי נוגעות בקרקע, אך ראשי חש כי הוא צף ומרחף. הוא מוצף ומבולבל במחשבות שונות עד כדי כך שאיני מסוגל להתמקד במחשבה אחת ".

" זהו האוסף הכי גדול של שטויות, ששמעתי כבר המון זמן. אך אין זה מפתיע אותי כשזה מגיע מאדם בעל מעמד נמוך כשלך".

אמר אביר קטן קומה שישב על כיסא נדנדה לא רחוק מהדלפק.

הרגשתי איך חום גופי מתחמם, אך ניסיתי לשלוט במצב בקור רוח ולתעלם מהערה זו. לא עברו יותר מ- 30 שניות ונשברתי. הסתובבתי אליו ואמרתי: " רגע, שאני אבין, יש לך איזו בעיה עם מה שאני מרגיש! לא זכור לי ששיתפנו אותך בשיחתנו ".

" את האמת שכן ", אמר האביר, " זהו "מפגש האבירים", ולא רק שלא מעניין אותנו מה אתה מרגיש, זה מאד מעצבן אותי אישית לשמוע כאלה שטויות ".

" זה אומנם "מפגש האבירים" ", אמר אלפרד, " אך מוריץ הוא חבר שלי והוא מוזמן להרגיש בבית ".

" אני ממליץ לך לא להתערב, זקנציק, כדי שלא תיפגע. אל תאלץ אותי לשרוף לך את בית הקפה! "

" טוב, זה מספיק, בוא ותשים את חרבך היכן ששפתך, וניקח את זה החוצה! ".

" תעזוב אותו מוריץ, הוא לא שווה את זה ". – אמר אלפרד עם הבעת דאגה על פניו.

יצאנו החוצה, האוויר היה נקי והרוח הייתה קרירה ונעימה. הייתה לי הרגשה טובה בקשר לקרב הקרב ובא, והייתי מוכן לכל.

. . . . טוב אולי לא לכל, איך שהסבתי גופי לאחור, ברחבה שמחוץ ל"מפגש", הרגשתי את החבטה הראשונה. סנטרי הוסט הצידה ובעקבותיו שאר חלקי פני עקב אגרופו המוחץ. ראשי הסתחרר אך עד מהרה הצלחתי להתאושש. ניצוצות הועפו לכל עבר בכל מפגש מצלצל של חרבות. בלימה וישר תקיפה, בדיוק כמו שלימדני אבי.

לא עבר זמן רב ולפתע נוצר סבבינו מעגל אבירים, ובית הקפה נשאר ריק מאדם. ידי הייתה על העליונה, וכל הזמן צפה במוחי המחשבה שהטריפה את דעתי : למה, לעזאזל, אביה של לנה לא היה מוכן להתפשר על כך שאיני אביר. אני יותר טוב מהם! אם רק היה רואה אותי עכשיו, כיצד אני משפיל את "האביר שלו", היה חושב אחרת.

האביר, קטן הקומה, ניתקל בסלע שהיה מאחוריו ומעד. הנחתי את להב חרבי על שסע גרונו ודממה שררה מסביבי. מושפל וכאוב השארתהו על הארץ. עייף אך בעל ראש מורם עשיתי את דרכי חזרה לבית הקפה.

בעודי אוחז בידית הדלת חש בשערות עורפי סומרות כאשר עניי שמות לב להשתקפות שעל חלון הדלת. זה היה האביר. אותו אביר שחסתי על חיו, לא יותר מכמה רגעים, בצורה משפילה בעודו שוכב חסר אונים על האדמה. הוא התקרב אלי אוחז בחרבו בשתי ידיו מעל כתפיו. נשמתי שתי נשימות עמוקות, ואז כשהיה מספיק קרוב הנפתי את חרבי ובתנועה סיבובית ערפתי את ראשו.

הבעת פניו המופתעת קפאה בפרצופו שנשמט על הקרקע.

הדממה הרועשת, של פעימות ליבם של הסובבים אותי, הדהדה בראשי.

איני יכול לומר אם זה היה אדרנלין או צמרמורת, שמילאה את כל גופי, אך חשתי מעיין כוח וביטחון לא מוסבר. שנייה לאחר שהסבתי את גופי לכיוון בית הקפה נשמעה צעקה. הדברים האחרונים, שזכורים לי הם כמה תמונות והבזקים של ההמון רצים לקראתי. התמונה הבאה הייתה כבר מהאדמה : קבוצה גדולה מאד של אבירים חובטים בי בכל כוחם, ואני שאין בכוחי כבר הכוח להחזיר, יורק דם. זה היה השלב, אני מאמין, שאבדתי את הכרתי.

איני יודע כמה זמן עבר עד שהתעוררתי, אך כשזה קרה לא חשתי בכאב כלל. המחשבות היחידות שהציפו את ראשי היו – לנה. יכולתי לראותה ממש מולי. חיוכה העקום קמעה, ענייה הכחולות והגדולות, שערה החום חלק והארוך מתנופף ברוח, כאילו קורא הוא לי ללטפו. חשתי ממש טוב. וזאת אני יודע, כי לא נזקקתי בידיי בכדי לקום מהאדמה הקרה.

הסבתי מבטי לאחור והרגשתי כיצד לבי הפסיד פעימה, כשראיתי את המחזה הנורא לנגד עניי הנדהמות. בית הקפה היה שרוף כליל. השריד היחיד שנשאר מהמקום חוץ מאפרו היה חלקו השני של שלט הכניסה " . . . . האבירים ". עכשיו נוספה סיבה נוספת לשנאתי העזה למלה זו.

ירדתי לאגם הסמוך בכדי לשטוף את פניי, ונשימתי נבלעה כששמתי לב להשתקפותי. בקושי וזיהיתי את עצמי. פניי היו מלאות חבורות ומנופחות בצבעים שונים. משום מה לא הצלחתי להוריד את כתמי הדם הקרושים מפניי, ולאחר כמה וכמה ניסיונות כושלים ויתרתי. חשתי ריקנות, ולבי חפץ אך ורק בדבר אחד ; לפגוש את לנה עוד פעם אחת.

החלטתי ללכת לבקרה באזור מגוריה, למרות שאביה אסר עלי להתקרב ל'פנרוקיתה' – עיירת מגוריה, ואף הזהיר אותי כי חיי יהיו בסכנה אם אפר את דבריו.

אביה של לנה היה אדם בעל מעמד גבוה וחשוב בסקוטלנד הצפונית והייתה לו השפעה רבה בקרב האבירים. לכן החלטתי להסתוות המקצת. לבשתי עלי טלאים אחזתי בידי מקל וגררתי את רגלי השמאלית. איני ידוע כאדם יהיר, אך זה שכנע אפילו אותי.

אלו היו שלושה ימים ושלושה לילות ארוכים ומעייפים במיוחד, בהם הלכתי מרבית שעות היום ובלילות שכנתי בבקתות דרך ריקות מאדם. אך לבסוף הגעתי ל'פנרוקיתה'.

בכניסתי לעיירה שמתי לב מרחוק למודעות רבות הפזורות על חזית הבתים. התקרבתי לאחת המודעות ופניי החווירו לנאמר במודעה. המודעה לא כללה יותר ממספר מתומצת של שורות, אך היה נידמה כי לקח לי המון זמן לקרוא אותן. אולי בשל העובדה כי לבי לא רצה להאמין במה שעניי קראו או משום שקראתי אותם שוב ושוב בכדי להיות בטוח באשר אני קורא.

תמונה ברורה של לנה הייתה בראשית ההודעה ומתחתיה היה רשום:

"בצער וביגון רב אנו מצטערים לבשר

על מותה של לנה בת אמה וג'יימס לסטר.

ההלוויה תתקיים בבית העלמין מחר בערב

בשעה 22:00 עם רדת החשכה.

כולכם מוזמנים לתת כבוד למשפחת לסטר".

מחשבות שונות הציפו את ראשי ורגשות מעורבים מלאו את אותו חלל שנוצר בי. רגליי רעדו וחשתי כי איני מצליח לשאת את משקל גופי. התיישבתי על שפת המדרכה המום כשלא הייתי מעולם.

זהו דבר שבחיים לא ציפיתי, אפילו בסיוטים הכי גרועים.

מוזר כיצד דברים קורים, וכיצד הם מגמדים כל דבר אחר שהיה כל-כך מרכזי וחשוב מלפני רגע, לחסר כל משמעות וערך.

מוות היה נושא שאף פעם לא התעמקתי בו, לא פחדתי ממנו, אך תמיד האמנתי כי כאשר יגיע אז כנראה שגם הגיע זמנו.

אך לדבר זה לא הייתי מוכן, זה פשוט קרע אותי מבפנים לחשוב כי לנה מתה לפני שהספקתי לראותה שוב, לאחר כל-כך הרבה שנים שבהם רק חשבתי אליה. פתאום הכול נפל והתרוקן. לשום דבר כבר לא הייתה משמעות יותר.

מוזר כיצד דברים לפעמים אינם באים מן ההיגיון, רציתי מאד לדעת מה הייתה הסיבה למותה וכיצד היא מתה. אני יודע כי אין זה ישנה דבר, אך פשוט רציתי לדעת ואיני יכול להסביר מדוע.

לפתע ראיתי זוג מבוגרים הולכים על המדרכה לעברי. קמתי על רגלי ופניתי עליהם : "סליחה", אמרתי בקול רועד,, אך הזוג פשוט התעלם ממני וחצה את הרחוב כאילו הייתי איזה קבצן מלוכלך, שלא רצו להתעמת אתו. נפגעתי קשות ורציתי לרוץ אחריהם, אך לפתע נזכרתי בהשתקפותי באגם ובטלאים אותם לבשתי, ובהתחשב בנסיבות יכולתי להבין אותם.

יום למחרת ב- 22:00 הייתי בבית הקברות ששכן ליד הפארק הלאומי. זה היה מקום יפיפה, קצת מוזר בשביל בית קברות. היו בו עצים ונחל שזרם בו וחצה את בבית הקברות לשני נחלאות.

אלפי אנשים הגיעו ללוויה. לא יכולתי שלא לשמוע את שיחתם של קבוצת אנשים שדברו על לנה. אחד מהם, אדם גדול ממדים מכל הבחינות, אמר כי השמועה אומרת כי לנה התאבדה בשל רצח אדם שהיה אהובה בסתר, ושהיא לא יכלה לשאת עוד בכאב. זה היה הדבר היחיד שליבה הורה לה לעשות. תשומת לבי הופנתה לבחורה, שעמדה לבדה באפלה כשלושים צעדים מחוץ לקהל, ליד עץ שהיה מחוץ לגדר בבית הקברות. ניגשתי אליה, פניה היו מכוסות במטפחת ראש והיא לבשה מעיל שחור. שאלתי אותה את שמה, אך לא הצלחתי להשיג ממנה תשובה. " כמה קרוב הכרת את לנה " שאלתי בסקרנות, מנסה ליצור שיחה נעימה ואולי אף לשפוך קצת מכאביי לבי. אך הבחורה אפילו לא הסבה את ראשה לעברי. היא בהתה בהמון ובקבר שהיה במרכזו.

לפתע ראיתי בשמיים כוכב נופל, ונזכרתי שבצעירותי אני ולנה היינו נוהגים לומר כי בכל פעם שבו כוכב היה נופל, היה זה סימן לכך, שישנם איפה שהוא זוג בעולם שנימצא איש עם חציו המשלים, וכי שנהם ההתאמה האידיאלית.

לפתע, אין לי מושג למה, אך ייתכן כי ראשי החל לחשוב בקול רם ושפתיי פלטו :" היי תיראי כוכב נופל, זה אומר שאיפה שהוא זוג. . . . ", לא הספקתי לסיים את מה ששפתי דיברו והבחורה הצטרפה עלי לסיום המשפט : " . . . . זוג מושלם נמצא יחדיו ".

הסתכלתי עליה בפה פעור ואמרתי בפליאה : "לנה?!" היא הסתובבה אלי וענתה : "כן מוריץ". התחבקנו ולרגע הייתי המאושר במאושרים.

בעודי מחבקה בחוזקה, חשתי נוצות בגבה. בשל הירח המלא, שהיה באותו הלילה, יכולתי לראות כי גם לצלי יש תוספת של כנפיים, ואז נפלו פניי.

·אחד כוחני. גבר במלוא מובן המלה. חסון. עומד על שלו. שולט. בעל בטחון עצמי, אך עם זאת קצת אלים. חם מזג וקצר רוח. קדום בדעותיו ושוביניסט.

·אחד עדין. מתחשב. מקשיב. אדיב. מעמיד את טובת אחרים לפניו, אך עם זאת רכרוכי יתר על המידה. פלגמט במקצת ונוטה להידרך ע"י אחרים.

·אחד מצחיק. בעל חוש הומור. משרה אווירה נעימה. הופך כל סיטואציה לבדיחה, אך עם זאת לעיתים לא נלקח ברצינות ולא מתייחס לדברים רציניים בכבוד הראוי להם. לפעמים אף נוטה להפוך לבדיחה במקום למספר אותה.

·אחד אינטליגנט. מרשים בלשונו ובדעותיו. בעל ידע המעניק השראה והערצה, אך עם זאת ברוב המקרים בעל רצינות מוגזמת המלווה בחוסר יכולת ליהנות מהפשטות. חוטא במעט יהירות והנחתת הזולת.

ובעד אדם אחד:

אדם שאינו אף אחד מהגברים הנ"ל, אך משתדל להיות קצת מכל אחד.

זה יכל להיות עוד יום של עצב,

עוד יום של זיכרון כיצד פעם יכולתי לעשות

וכיום לא יוכל עוד.

זה יכל להיות יום של געגועים לדברים הקטנים.

יום של כעס על עצמי – בדיעבד ועל אחרים – בהווה,

על לקיחת יכולות בסיסיות כמובנות מאליהן,

בעוד שישנם אנשים שיכולות אלו קיימות רק בחלומותיהם.

זה יכל להיות עוד יום של צער וגעגועים לאדם יקר,

שלחברתו לא אזכה עוד.

זה יכל להיות יום של התמוטטות עצבים,

של אפיסת כוחות, של אי-רצון או חוסר תקווה.

אך אין זהו אחד מהימים המוזכרים לעיל,

זהו סתם עוד יום רגיל.

יום כאחד מן הימים, יום אשר יכל להיות

יום של ניצחון מחלה סופנית.

יום של צעדים ראשונים לאחר חודשים של

שכיבה על מיטת השיקום.

יום של שיפור דרמטי כנגד כל הסיכויים

של מכר טוב לאחר תקופה ארוכה בקומה.

זה בהחלט יכל להיות יום, שבו ניצלתי מפיגוע,

או בסבירות גדולה יותר, ממוות בכביש.

בקיצור, יום אותו קיבלתי מתנה על התנהגות טובה.

מה הייתי נותן בשביל עוד יום, עוד צ'אנס?

אני לא יודע, אבל כנראה שהרבה.

כמה הרבה? לפחות חיוך !

אז כאשר עובר לו עוד יום כזה,

ויש לו את האופציות, שהזכרתי,

לאיזה סוג של יום להיות,

אני מעדיף לחייך וכמה שיותר.

בכדי להוקיר לו תודה, שבחר להיות עוד יום רגיל,

יום נפלא !

* אומנם נכתב ביום מסוים בשל סיבות מסוימות, אך נכון לכל יום ובכל תאריך.

הייתי רץ ומביע את עמדתי.

אך כיוון שדעותיי אינן מן המניין,

איני חושב כי קהל הבוחרים ימצא בהם עניין.

הדרך שאני מציע אינה רק פתרון לבעיית הממשלה

אלא פתרון שיפתור את בעיית האנושות כולה.

התנועה אינה מתיימרת לפתור מלחמות או סכסוכים,

אלא "רק" לעשות את הצעד הראשון לחיים שלווים.

"ניקור השנאה מהשורש"  אינה סיסמה אלא דרך חיים,

על שגגה תכעס, אך על זדון תנתק קשר בפנים.

או במילים אחרות:

אם אדם אתך הרע,

בדוק אם הדבר נעשה בזדון או בשגגה.

אם קרה הדבר בשגגה,

תכעס, כדי שיבין כי בך פגע.

אך אם בזדון מדובר,

תנתק ממנו מגע בכל דבר.

לא חשובה הסיבה השפלה להתנהגותו,

אותו אדם חלש מידי להתנגד לשנאתו.

זכור ואל תשכח:  תמיד תרדוף הבנה !

אך פשוטי העם ידעו תמיד כי הגוף הוא זה העשוי בשר ודם

וכי האדם עשוי גוף ונפש.

מה שמשאיר לנו את השאלה, ממה בנויה הנפש?

גוף האדם הוא מכונה מורכבת, אך נפש האדם הנה ישות מורכבת לא פחות.

ואם בפישוט הדברים עסקינן, אז כמו שגוף האדם בנוי בשר ודם,

נפש האדם בנויה עקרונות, תקוות ואהבות.

אדם צריך את גופו ונפשו בצורה שווה בכדי להמשיך לחיות.

אדם שגופו נפגע צריך להתמודד עם קשיים אתניים ולפעמים אף עם מגבלות לחיים,

אך אדם שנפשו נפגעה צריך להתמודד עם חוסר הרצון לחיות. וכמו שנאמר

"אין דבר העומד בפני החוסר רצון" – "אם אין רצון אין יכולת".

"הרצון לחיות" הנו הנשק האולטימטיבי למען ההישרדות הקשה "בעולם החיים".

בלעדיו אין שום טעם לצאת למלחמה. 

עקרונות תקוות ואהבות משמשות מחסנית אינסופית ל"רצון לחיות",

ודואגות לביטחונו של האדם.

            מסקנה:

דאג להזין את עצמך בעקרונות, תקוות ואהבות למען ביטחונך האישי.

אמץ לך עקרונות אשר יאפשרו לך להיות גאה בהם וחייה על-פיהם,

קווה תמיד לטוב והאמן בכך, אך תפסיק לחתור לכוונו,

אהוב את החיים והסובבים אותך.

            חייה נכון – חייה יותר  (איכותי)

ישנם אנשים הנוטלים כדור אדישות כי הם חוששים להרגיש כאב,

אך סם האדישות אינו מבדיל בין כאב לרגש אחר.

למרות שסם זה יעיל ועוזר לנו להתמודד עם טלטלות החיים, הוא הרסני במינונים גבוהים.

כאנלוגיה למנותח שהוזרק לו מינון גבוהה של סם הרדמה וכתוצאה מכך נשמתו נפרדת ממנו,

כך גם אדם שנטל סם אדישות לאורך זמן מאבד את הרומנטיקה, רגש האהבה וכתוצאה מכך "הנשמה שלו" נפרדת ממנו.

אין אדם, גבר או אישה, החפצים להיות בחברתו של בן\בת זוג האדישים אליהם.

הגבל עצמך בסם זה והשתדל להמעיט בו במערכות יחסים.

Hey Guys,

Who would have believed this moment will come…

On Wednesday (20.2.08) I'll be on my way to the "Far West" J

This will be my new mail for any overseas correspondences…

Like… me sending you photos and stuff J

Miss you all already J

Feel free sharing my travel address with anyone who is not on my list.

Take care,

Love you dearly,

Meir.

Buenos Aires (24.02.08)

Hey there old timers,

I´m in Buenos Aires after 36 hours of flights and waiting for flights.

What can I say… all is true (Meat, Women…) just had to see it for myself.

Now I can come back home… just kidding

Most things here are very cheep. i had a 500 gr stack of what was the best beef I´ve eaten for the last 29 years or so, for just 50 shekels. The girls here keep very fit in all ages which is always nice to see. i´m seeing the city with my feet as always. walking everywhere by foot to get the best perspective. I´m not the big city guy so i just got a ticket to el-kalafate in the south to meet Yoel and start the real vacation as soon as possible.   

For those of you who still don´t know, my sister gave birth to 2 sweet little girls: Gabi and Robin.

miss you all,

hope to be sending pics of nature in a week´s time.

take care,

Meir.

Another day of hostel mambo jumbo (28.02.08)

to all my newsletter members…

after a few hours of ¨deep¨ debates on ¨way does the neighbor´s grass is always greener to smoke¨ or ¨why coca is easier to sniff then Pepsi¨, i´ve decided that i need a break from the Israelis in my hostel. i felt like i´m not a fer contributer to their conversation, so i went to do some exploring of my own.

i went to Florida st. which is full with street shows and interesting arts. after a long walk i got to a nice park with a small branch, which at the time looked like the savior himself (i was very tried from all the walking). with out making a big deal out of it, i just put on my grateful smile and sat down . little did i know at the time, that in that specific point i´ve chosen my next hour experience and later on what will be my next day plans. as i was sitting there minding my own business (which is not much by the way) an ugly homeless approached me (which will be later known as HOSE the homeless), claiming i´ve invated his home. as you know me… part of me really wanted to point out the irony in that matter, but the stronger part was overwhelmed of the fact that this homeless guy was speaking to me in English!!! let me just explain, that even the girl in the tourist information couldn´t finish a full sentence in English, so it´s very rare to find someone that can. Hose is an Argentines homeless that never left his country and spoke to me in fluent English which later i came to know that he self taught himself 5 languages only by talking to tourists – amazing! i found myself an hour later still having a deep conversation and writing down all his tips of what this city has to offer. the next day i´ve found out that his tips where excellent tourist gideness that no Israeli got in any youth hostel. from that comes the sentence: ¨Listen to the word on the street¨ or ¨respect the wisdom that is taught by life, not less then the one taught at Uni¨

the other day i had a lovely time teaching an 7-8 year old boy to use his skateboard and he helped me get to the market in return…

met a nice British drama teacher and got a local bar tour from a very nice Jewish Argentine girl called Cynthia (thanks Anette).

i left the big city, heading south to meet Yoel. took a 4 hour flight to el-calafate and a 6 hour bus ride to puerto natales to start my first treck!!! ¨torres del paine¨ – look for it on line

I really like reading all your comments. it makes me laugh and miss you at the same time.

sorry for not writing each one of you back, but it would have taken me for ever.

i´ve started to upload some pictures but it takes so long that i´ve given up. you´ll just need to wait to when i´ll come back

obviously i miss you all,

stay well an lovable,

Meir.

It all started when… (10.03.08)

Well, a few words on ¨torres del paine¨. this amazing natural resort spreads on a few good km of glaciers, lagoons and high mountains. the ¨Torres¨ are 3 tall rocks that remains me of the ¨two towers¨ from ¨Lord of the rings 2¨. the smart ones already figured out that ¨paine¨ hides in it the word PAIN, which is the common feeling your body shares if one would stupidly decide to do it as his first treck. should i add that this stupid guy is no one else then your loyal friend or did you figure that out by now? i believe that each one of us found him / her self in a questionable situation somewhere a long the path which we call life. daring our minds with questions with no answers. as i was walking my first day (22km) with ¨waits¨ on my back, feeling every muscle that i forgot i had, uncontrollable thought began poring in. my innerself started raising hard questions: why? why? and why do you think i like this pain? why did i leave my family that i love, missed my nieces birth, my nephew couping with this huge change of  2 new sisters? my 2 amazing sisters and all my dear friends reading this mail. continue walking heavily, socked to the bones (not that i have any flesh on me, but it was raining cats & dogs)… with no good answer i could find that would shut ¨him¨ up… lifted my head up and there it was… the ¨Grey Glacier¨ or at that point, THE answer to the voice´s questions. it was at that point, a big ¨magnet¨ has past over my head, erasing all my previous thoughts.

It was one of the amazing *NBC´s that i´ve seen for a long time. you find yourself standing there staring at this huge Glacier´s colors (deep white and several colors of blue) looks like something that came out from ¨Narnia¨. you feel like you´re experiencing what i call a ¨nature trip¨ – where colors glow out of objects leaving you with the feeling that you are in a fantasy world. 

My grinding teeth morphed into a silly smile and i´ve experienced this inner warmth feeling which we human call ¨happiness¨. our happiness is like a ¨necklace¨ build from short happy moment worth remembering. the big ones are the ones we realize at the time of experiencing them.

Anyway trying to keep this story short (don´t laugh, i´m really trying here…). for the next 4 days of walking and camping in different abnormal whether i had more then a one breaking point, where the line from ¨Lethal Weapon¨ would pop into my head: ¨I´m too old for this shit!!!¨ but then a snapshot of my nephew holding Gabi, his sister, with such love and affection or any of the happy times i´ve shared with one of you guys came to my mind, leaving no extra room for pain for the next mile or so.

i´ve seen amazing NBC´s for the next 4 days and you where all there with me, helping me to enjoy it.

now after 76km my body feels like it was bashed into a wall, my ankles are swollen and my knees are killing me (good job i brought 2 of them ) i believe that the next treck would be easier. i met a lot of beautiful German girls that are also a NBC of some sort.

*NBC – Nature Beautiful Creation

For my next adventures:

El Calafate to see the ¨Glacier Parito Moreno¨ and then to El Chalten to claim the ¨Fitz Roy¨ mountain and to hike to the Cerro toress lagon.

from there i´m heading to ¨Bariloche¨ to relax and stop trekking for a while until Pokon in Chile.

Now, take a moment to reconnect with your inner selves… and continue peacefully…

love your good souls,

Meir.

There is nothing like a good relaxation (14.03.08)

Prelog

I´ll take a moment to explain something for those of you who just recently join my ¨world post traveler¨. if ¨South America on a bus¨ is your first post membership and you haven´t read any of the previous post, like:

Champaign (USA) – A small town with lots of fun,

Singapore – The pursuit of wealth,

Pune (India) – How to ¨enjoy¨ a good diarrhea,

Cyprus – The Claudios

Please read the following:

This is a life term membership that restarts itself each time a new country and I meet to get to know each other.

If from some odd reason you would like to stop your free membership, please do the following and you´ll get a full refund, no questions asked

To unregister yourself please fill up the form at this link: http://web.mit.edu/clublatino/www/under%20construction.bmp and send it to 2 mails:

1. WorldWidePost@YourOwnTime.Com

2. Apple@WithBaileys.MollyBlooms

or just let me know and i´ll erase you from the list.

Now for some updates:

after the long treck in ¨Torres del paine¨ we decided to continue to a tourist attraction that doesn´t need to much of carrying, so as a result we rented a car and woke up at 05:00 Am to drive to the Parito Moreno resort (there is a free entry to those who get there before 07:30, call themselves Israelis and in normal day to day life don´t see the light of day before 08:30 but hey, nationality is not just a passport…)

Parito Moreno is a huge glacier that collapse every few minutes, making a thunder sound each time an ice rock falls into the water. although it is a magnificent view i was just thinking of the irony… we are standing and enjoying the view of global worming (the beginning of the end…).

It is like looking at the end of the world with an ignorance smile, but then i´ve learnt that it´s not exactly true in this case, cause this huge glacier is one of, if not the only glacier that is still growing globally with 40cm every day. Amazing!!! As you can see from the pictures…

from there we took the bus to a nice village, located in a beautiful valley called El-Chalten just 3 hours drive in no more than 50kmh (bad roads – don´t ask…).

we took a hike up to the Fitz Roy mountain which turns red at sunrise (note: Too many things happen very early in the morning. as a night person i miss so much… but yet again, sleeping late is like the 8th wander of the world )

There is this hikers greeting in South America to say ¨hola¨ to one another when passing by even though you are sure that the person coming towards you is an English speaker or even an Israeli. everyone greets each other with ¨Hola¨. at the begging it´s fun, but very quickly you find yourself saying hola in sentences: ¨Hola, hola, hola… hola… every few seconds¨. it can drive a person mad. once in a while, your mind gets board and decides to amuse the rest of your body, you look towards your next greeter and there she is… a gorges hiker. she looks at you and ¨Hola¨ automatically. your brain is confused for a moment and there comes out the froid slip… ¨Hola..la¨. Her chicks become red in seconds like the fitz roy at sunrise and a new smile is created. those encounters are seconds long so the embarrassment doesn´t lasts…

We all found ourselves, at one point or another, trying to save a beautiful nature vision via our small camera, finding out it never looks the same. ¨The camera just can´t catch it all¨… which is a good thing to remember for my next bank rob…

From El-Chalten we took a bus to a nice tourist town called Bariloche which took us just 33 hours!!! Elad, you would have been so proud of me, i didn´t vomit… (Just a moment…OK..) even once.

Here everything is more relax and people are taking some time off. This town is known for it´s chocolate, ice cream and stakes. one, can´t really go wrong with that

we took a jeep ride (Guy, the one you took me in Champaign was so much better ) one day to the mountains to seen the 7 lakes – very nice.

today we went to the local museum of chocolate which is a great excuse to taste hand made chocolate. Like one needs an excuse for that…

my next stop will be Pucon in Chile.

Good Shabass to all,

Adios amigos…

P.S.

I´ve uploaded some pictures to my pìcasa,

BTW – I haven´t put on weight for any of the photos (even not via photoshop) so ¨No expectation = No disappointment¨:

http://picasaweb.google.com/meir.halfon

Villa Tunari – Heaven on earth (15.04.08)

Hey everyone,

sorry for not being in touch as often as i would have liked, i´m running from one place to another in order to experience as much as i can.

i´m at the moment in a small town called Villa Tunari (Bolivia) were i started my Voltaire ¨working with monkeys¨ for the next 2 weeks.

I´m among crazy animal lovers who get up every day at 06:45 and work until 18:00 treating all kinds of wild animal.

there is no easy Internet access and some times even the electricity is not fluent.

i´m having a great time but obviously miss you all very very much (did i say very already!?) like you can´t even imagen

i would like to use this chance and wish all the Jews among you, happy holiday ¨Peshach Samech¨.

use this holiday to relax and be more tolerate towards your family which will always be there and love you for who you are.

eat well (for me too).

love you,

Meir.

i´ve added some more photos,

enjoy!

http://picasaweb.google.com/meir.halfon

Boliva – Todo posible, nada sagoro – everything is possible, nothing is sure (30.04.08)

I know that my e-mails can become a bit long sometimes, so for those who have asked: yes, of course you can print them out and use them as toilet reading material, and no i won't be offended, maybe even flatted. if you can, please use recycled paper.

Prelog

Life with no TRECK of time:

One indication to know that your body and mind have adjusted to the fact that you are on vacation… is that dates and days of the week have less of an importance then usually. your time line changes, slowly, from day and week structures, to event, chores and ¨next hour¨ desires.

a short way of describing it will be ¨pure freedom¨!

Sorry for not being able to answer all mails personally. i´m reading them all and enjoying everyone of them thanks.

Since our last conversation, well… actually i wrote and you read adding a smile from time to time, i´ve been climbing a snowed active volcano called Viarika in Pucon which is in Chile, had a hike at the Viarika Travers, passed to Bolivia from the south border and visited the Salar (salted desert), cactus island and hot geysers. continue from there to La-Paz where i´ve drove a tractoron at the moon valley and cycled from La-Paz to Corico on a bike for 80km down hill with mountain bikes (Iron horse). my next adventure was the swamps (Pampas) in Rurre-Nabaque where i saw a lot from the wild life (endless kind of birds, crocodiles – even hold one! caught a piranha fish and swam with dolphins for an hour which was the best part!!!)

For the last 2.5 weeks i´ve been volunteering at Inti-Wara-Yassi (Sun-Star-Moon) at a jungle park in Villa Tunari. This organisation helps treat all kins of wild animals and tries to get them back to nature were they belong. for more info visit their web site: http://www.intiwarayassi.org/

I´ve been working at the quarantine where we hold 50 monkeys to see that they don´t develop any disuses before realising them to the park.

those 2.5 weeks have been very interesting for me, different to anything i know or use to. every day i learnt more and got to know them personally. got to see there uniqueness and personalities. laughing every day from just staring at them and getting to know each other. we work 11 hours a day but we get 2-3 hours of quality time where we play and learn from one another. every day we try to invent at least one new game / activity or build them something interesting that will amuse them and us, so they can enjoy the time at the quarantine and still be happy. we are responsible for their happiness which i find a bit parenty

what i noticed was that we all watch the same things but each one sees something else. which strengthen the fact that seeing we do with our mind and with our own interpretation. we are our interpretation of life.

at the begging we all stared a lot and were fascinated on how intelligent the monkeys are. exploring there behavior with one another and with us, but were most of the people kept being interested in the funny thing that those monkeys were doing (and guys believe me when i tell you, those are freaking crazy monkeys…) i got more interested in the volunteers relationships with the animals. i´ve started seeing more and more psychological patterns in people and their behavior towards the monkeys. as i observed closer i could start understanding that each one has a reason for arriving to this place. well, of course we all love animals, but it is simpler to get a pet…

one had a hard life with her family and you could see that she is getting the love and affection she needs from her animals. another doesn´t really trust in people and finds it easier to understand her monkeys (they don´t lie), and it goes on and on. the more i got down to those stories and background, the obvious has accord… My own reason… a hard question to face. WHY the hell am i here? i love my life. what am i looking for or missing?!?! what made me travel all this way here and volunteer. well… interest in animals was always in me, having the adventure with wild animals is great as well, but what my monkeys have taught me in those two weeks is that what i´m missing is the feeling of being responsible for someone else´s happiness (Animal, Woman, Child).

Creating smiles should be a day to day job

we are living here as a small cumoon, taking care of our own needs. people here are all from the top of the line. good people in general which easily tolerant those who are different from them. every other day there is a wild party until 3-4 in the morning but still everyone gets to work at 07:30 to feed the animals. 

Passover was great! i´ve said good bye to my 20es and greeted the 30es with open arms. looking forward to all they have to offer. i´ve celebrated my 30th birthday surprisingly drunk. got a nice hat from my friends here and a lot of boos

I definitely had a taste of a flavor that i like in life (this place – and working with wild animals, especially monkeys) and i know i´ll grave it from time to time – wishing to taste it again.

I would like to elaborate on the ¨Trust issue¨ point:

I would like to thinks that i´m a social guy which enjoys human company… but with us human (complex crechers) there is always that ¨Trust¨ thing. we sometime say, act, do things and think another. we often hide our true thoughts from the person we have thoughts about, with the excuse of polite culture restrictions. what i feel we all here are sharing is the simplicity of working with a cricher that is complex enough to be interesting but simple enough to be direct with its feeling. monkeys face expressions and acts reflect exactly what they are feeling and therefore are easier to trust. this place brings out my good side which makes me want to use this opportunity and share some trues with you: when looking at this distribution list one could get the feeling of strangers that he doesn´t know, but i can tell you that you all have at least one thing in common, and that is: My Trust.

of course, all of you know me in different levels therefore different level of trust but still you all gained it. i want to thank you for your trust, honesty and truthfulness along the years and for many years to come, Amen!

there are two main things that i´m taking with me from this place (except of the great time i had – of course ):

1. Passion is the drive to do any work, the minute you lose it the work becomes a chore.

2. We can´t change the present. we can only choose how we interpreted it, and by that changing our near future. 

on my way to Peru… c u all soon

P.S. Updated my gallery of course

http://picasaweb.google.com/meir.halfon

Very Sad (02.05.08)

Very sad to hear about the unnecessary death in Bolivia – salar.

i´m fine.

i got to Cusco – Pero today and re met with Yoel.

i´ll be in touch.

One before last… (15.05.08)

Since my last mail i left Bolivia and moved to Peru.
got to Cusco (Seen the famous Machu Picchu) and followed the INCA at the
sacred valley.
from there went on a small plan to see the Nazca lines and then to Ica to do
some sand boarding which was a lot of fun http://picasaweb.google.com/meir.halfon

one of our friends here has just turn 23 (the poor guy) so we got him
a birthday present.
he wanted to jump of a 120 m elevator while a rope is tied to his legs
- go figer?!?!
at first i thought it was one of the more stupid things a man can do
but quickly enough i manage to think of many more. as i sat there
looking at him going throw this faze of dealing with his fears, i
realize a thing about bungee…

bungee is like life; sometimes you feel free as a bird but very quickly you
realize that you are always tied to something or someone. and it is
usually better this way because the other option is deadly.

next stop, Huaraz (north peru) – last trekking site…

 c u soon..

Meir.

Telling you for the last time – Seinfeld (21.05.08)

Huaraz (Hu is pronounce W, Waraz) – is located at the north of Peru and holds Peru´s most beautiful landscapes.

The most famous trek in the area is the HuayHuash, which is known to be the 2nd most beautiful trek in the world (by national geographic).

the trek itself takes 8 days but require a few days of adjusting to the altitude . we decided not to do it due to lack of time and did a short trek instead. apparently it was a good idea, because 9 out of 13 people that went to that trek at that time had to bail out due to 3 days of heavy snow, unbearable cold, and fog that spoiled the view (safer for nothing).

we hiked to the lagoon 69 which was nothing less then amazing! (i recommend you see for yourselves). well, i can hear your thoughts till here… so i enquired for you, and… lagoon 69 has no sexual meaning what so ever to get that name. disappointing, ha? believe me, i asked. there are 300 lagoons in the area and they are numbered. lagoon 69 happens to be the most beautiful one, therefore the most famous. that's why couples go there to perform the famous position and not the other way around

the lagoon itself can be seen after a 3 hour climb and is located at 4700m above sea level. at this altitude the amount of oxygen in the air is very low which produces a massive headache that makes you wish you could just disattach your head and collect it on your way back.

another thing that Huaraz has to offer is ¨Ice Climbing¨, which was a wonderful experience. lots of fun but much harder then one should expect. a total workout. you feel every muscle in your body. like in most sports you get the satisfaction when you defeat the Icee mountain and arrive to the top.

The ride from Huaraz to Lima was beautiful as well, but quit scary. The bus company took our finger prints and face photos before we left. only later, i came to know that buses tend to wander over cliffs and passengers may experience death.

They say that death is a ¨once in a life time¨ experience, but i say that there is a place and time for everything and i hope this is nether the place or the time! anyway i´m saving best for last

Lima is nothing special, like any other big city (8 million people).

it has a fountain park with a unique laser show and a Rabin park as well (Kavod!)

i want to thank you all. you were a wonderful audience. hope to see most of you in Israel.

for those of you that i met during these 3 month of traveling and were special enough to take your e-mail, i want to share my gratitude and to thank you for making my journey more colorful. i really hope  we´ll meet again. always happy when meeting the good side to mankind (or womankind).

i wish you all the best and may we continue evolving and self growing forever.

next stop… NY and then back home.

soon enough i´ll be were i started my journey,

same same but a bit different… always with a smile

as always: http://www.picasaweb.com/meir.halfon

over and out.

Meir.